Vayedaber

Simple Havroutah

'Avodah Zarah

Daf 54a

אָמַר חִזְקִיָּה: מַאי קְרָא בְּשׂוּמוֹ ''כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים''? אִי אִיכָּא ''כְּאַבְנֵי גִיר מְנוּפָּצוֹת'' — לֹא יְקוּמוּן אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים, אִי לָאו — יָקוּמוּ.

Traduction

Ḥizkiyya said: What is the verse from which this halakha is derived? It is derived from the verse: ''By this shall the iniquity of Jacob be expiated…when he makes all the stones of the altar as limestones [ke’avnei gir] that are beaten into pieces, so that the asherim and the sun images shall rise no more'' (Isaiah 27:9). This indicates that if the description ''as limestones that are beaten into pieces'' is fulfilled, then the statement ''The sun images shall rise no more'' also applies, and their status is revoked. If it is not fulfilled, then they shall rise, meaning that their status is not revoked.

Rachi non traduit

מאי קרא. דמזבח הוי אבנים הרבה ואיסורו עד שינתץ רובו:

גיר. כפור גרושל''א:

לא יקומו. שוב לא יקריבו עליו:

ואי לאו. דלא ניתצו יקומו:

Tossefoth non traduit

אמר חזקיה מאי קרא. צ''ל דחזקיה אברייתא קאי ולא על דברי רבי יוחנן שהרי חזקיה רבו של רבי יוחנן ומיהו פרק ד' אחים ביבמות (דף לא:) עושה אביי תירוץ על מה שהקשה התלמוד על רב אשי אלא ודאי גם אביי ידע דברי רב אשי והוצרך לו לתרץ והתלמוד סידר כן לפי שהוא מתיישב יותר היטב אחר הסוגיא:

תָּנָא: נֶעֱבָד שֶׁלּוֹ אָסוּר, וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מוּתָּר. וּרְמִינְהִי: אֵיזֶהוּ נֶעֱבָד? כֹּל שֶׁעוֹבְדִים אוֹתוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג וּבֵין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס וּבֵין בְּרָצוֹן. הַאי אוֹנֶס הֵיכִי דָּמֵי? לָאו כְּגוֹן דְּאָנַס בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ?

Traduction

§ The Sages taught in a baraita: With regard to an item, e.g., an animal, that was worshipped by a certain person, if it is his item it is prohibited, but if it is another’s, it is permitted. The Gemara raises a contradiction from another baraita: What is considered an animal that was worshipped and is disqualified from being sacrificed in the Temple? It is any animal that is worshipped, whether unwittingly or intentionally, whether under duress or willingly. What are the circumstances of this case of an animal worshipped under duress? Isn’t it referring to a case where one forcibly took another’s animal and bowed to it, indicating that one who worships the animal of another renders it forbidden?

Rachi non traduit

נעבד. בבעלי חיים הנאסר לגבוה:

אם שלו. היה כשהשתחוה לו אסור אם לאו אינו נאסר לגבוה:

מזיד ורצון חדא הוה אלא תנא רצון אצל אונס:

אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: לָא, כְּגוֹן שֶׁאֲנָסוּהוּ גּוֹיִם וְהִשְׁתַּחֲוָה לִבְהֶמְתּוֹ דִּידֵיהּ. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: אוֹנֶס רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, דִּכְתִיב ''וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר''!

Traduction

Rami bar Ḥama says: No, the baraita is referring to a case where gentiles coerced someone and he bowed to his own animal. Rabbi Zeira objects to this: The Merciful One exempts a victim of circumstances beyond his control from punishment, as it is written with regard to a betrothed young woman who is raped: ''But to the maiden you shall do nothing, the maiden has no sin worthy of death, for as when a man rises against his neighbor, and slays him, so is this matter'' (Deuteronomy 22:26).

Tossefoth non traduit

כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחוה לבהמה דידיה. פי' אנסוהו שאמרו להרגו אם לא ישתחוה מאליו אבל אין לפרש שכפפו קומתו בעל כרחו דא''כ הוא לא היה עושה כלום אלא הם עשו מעשה בגופו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו:

מתקיף לה רבי זירא אונס רחמנא פטריה. תימה מאי קפריך נהי דפטור ממיתה בדיעבד מכל מקום לכתחלה הוא חייב למסור עצמו למיתה ואם כן למה לא יאסר מטעם נעבד דהא פרהסיא דבסמוך לרבא קרי ליה נעבד מטעם דחייב למסור עצמו ואע''ג דבדיעבד פטור דכל אונס פטור ואין לומר דלרבי זירא אונס רחמנא פטריה מכל וכל ואפי' לכתחלה אין למסור עצמו על כך דא''כ מאי ראיה מייתי מולנערה לא תעשה אדרבה מיניה ילפינן דחייב למסור עצמו בשלהי בן סורר ומורה (סנהד' דף עד.) אפילו במצוה קלה דקאמר הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור ואדרבה קרא דוחי בהם הוה ליה לאיתויי דמיניה תמצא להוציא אונס כדאמר רבא ועוד קשיא מאי קא מסייעי ליה לרבא בסמוך מבימוסיאות בשעת הגזרה דאסורות אפילו ר' זירא נמי יודע בזה כיון דבשעת הגזרה הוא חייבין למסור עצמן כדאמרינן בשילהי בן סורר ומורה דאפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור ונראה לרבינו יצחק לפרש דבין ר' זירא ורבא לא פליגי בהא דלכתחלה חייב למסור עצמו ורבי זירא הכי פריך אונס רחמנא פטריה דיעבד דכתיב ולנערה לא תעשה דבר אע''ג שיש לו למסור עצמו אין לאסור בהשתחוואתו ורבא מסיק דהואיל ובפרהסיא חייב למסור עצמו עבודת כוכבים קרינא ביה ואעפ''כ בדיעבד פטור והשתא מסייע שפיר לרבא מבימוסיאות דמשום דחייב למסור עצמו אסר להו וא''ת מאי קא מייתי למפטר אונס מולנערה התם בדין הוא דפטורה משום דקרקע עולם היא י''ל דלא הוזכר קרקע עולם לענין פטור המיתה ואין טעם לפטרה ממיתה אלא משום אונס תדע שהרי אם היתה נבעלת ברצון היתה חייבת ואע''ג שהיא קרקע עולם וקרקע עולם לגבי מסירת עצמה למיתה הוזכר דמזה הטעם אינה חייבת למסור עצמה אם לא שיאמרו לה או תהרג או תביא עליך הערוה אבל אם אמרו לה או תניחי שיבעלוך או תהרג אין לה למסור עצמה דמרוצח ילפינן ושם אין לו הטעם למסור עצמו אלא שלא יהרוג בידים אבל היכא דלא עביד מעשה כגון שמשליכין אותו על התינוק ומתמעך ודאי אין למסור עצמו:

אֶלָּא אָמַר רָבָא: הַכֹּל הָיוּ בִּכְלָל ''לֹא תָעָבְדֵם'', וּכְשֶׁפָּרַט לְךָ הַכָּתוּב ''וָחַי בָּהֶם'' וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם — יָצָא אוֹנֶס.

Traduction

Rather, Rava says: All cases of idol worship were included in the prohibition: ''You shall not bow down to them, nor shall you serve them'' (Exodus 20:5), including the case of worship under duress. When the verse specified to you: ''You shall keep My statutes…which a man shall do and live by them'' (Leviticus 18:5), and not that he should die by them, the verse excluded the case of duress. One would conclude from the verse that one who acts under duress is not considered an idol worshipper, and he is not required to sacrifice his life to refrain from worshipping idols.

Rachi non traduit

הכל היו. בין אונס בין רצון:

וַהֲדַר כְּתַב רַחֲמָנָא: ''וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי'', דַּאֲפִילּוּ בְּאוֹנֶס. הָא כֵּיצַד? הָא בְּצִנְעָא, וְהָא בְּפַרְהֶסְיָא.

Traduction

The Merciful One then wrote: ''And you shall not profane My holy name'' (Leviticus 22:32), indicating that the prohibition against idol worship applies even in a case of duress, as this constitutes a desecration of God’s name. How can these texts be reconciled? This verse is referring to worshipping under duress in private, and that verse is referring to worshipping under duress in public. In private one is not required to sacrifice his life in order to refrain from idol worship. In public one is required to sacrifice his life rather than engage in idol worship. Therefore, if one engaged in idol worship in public, even under duress, the object of idol worship is forbidden.

Rachi non traduit

בפרהסיא. לא תחללו והאי דקתני אונס אסור בפרהסיא:

Tossefoth non traduit

הא בצנעא הא בפרהסיא. לכאורה משמע דרבא ס''ל דאונס דצנעא אין לו למסור עצמו ומתוך כך היה נראה לפסוק כרבי ישמעאל דשרי נמי עבודת כוכבים בצנעא וקשיא דחס ושלום שנפסוק עבודת כוכבים יעבור ואל יהרג ועוד בשאלתות דרב אחאי פרשת וארא (סימן מב) פוסק כר' יוחנן דאמר בשילהי בן סורר ומורה (סנהדרין דף עד. ע''ש) משום ר''ש בן יהוצדק כל מצות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים יכול אפילו בפרהסיא ת''ל ולא תחללו את שם קדשי לכך נראה דרבא נמי אית ליה דרבי יוחנן והא דקא משני לתרוצי הברייתא אפילו אליבא דר' ישמעאל הוא דאתא וכן משמע נמי בפ''ב דכתובות (דף יט.) דרבא אית ליה דרבי יוחנן דא''ל רבא אילו אתו לקמן לאימלוכי אמרי' להו זילו חתומו וכו' דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים והתם נמי בצנעא מיירי דאין דרך שיאנס אותם בפני י' ומורי דודי הרב ר' משה מקוצי בספר המצות שחבר כתב בסוף פרק בן סורר ומורה וז''ל רבא דפ' ר' ישמעאל לא פליג עליה דר' יוחנן אלא ה''פ אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם בין לאזהרה בין למיתה כשהוא אומר וחי בהם יצא אונס דצנעא מכל וכל בין מאזהרה בין ממיתה אבל הא מודי רבא דאיכא עשה דבכל נפשך שיש למסור עצמו אפילו בכל אונסא כדאמר ר''א בברייתא כשהוא אומר לא תחללו אהדריה בכלליה והיינו אונס דפרהסיא בין לאזהרה בין למיתה והואיל ורבא שהוא בתרא לא פליג עליה דרבי יוחנן שריר וקיים פסק השאלתות שיש לאדם למסור עצמו למיתה ואפילו באונס ובצנעא עכ''ל:

אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא: תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ, בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד — אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁמָד בָּטֵל, אוֹתָן בִּימוֹסְיָאוֹת לֹא בָּטְלוּ.

Traduction

The Rabbis said to Rava: That which is taught in a baraita supports your opinion. It is taught in a baraita: The following halakha applies with regard to platforms of gentiles that were used for idol worship in a time of religious persecution, when gentiles decreed that Jews must engage in idol worship. During a time of religious persecution, one is required to sacrifice his life rather than transgress the prohibition against engaging in idolatrous worship even in private. Therefore, even though the religious persecution was canceled, the status of those platforms is not revoked and they remain forbidden, despite the fact that the idol worship was performed under duress.

Rachi non traduit

שעת גזרה פרהסיא הוא ואונס הוא:

אֲמַר לְהוּ: אִי מִשּׁוּם הָא לָא תְּסַיְּיעַן, אֵימַר יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד הֲוָה וּפְלַח לַהּ בְּרָצוֹן. רַב אָשֵׁי אָמַר: לָא תֵּימָא ''אֵימַר'', אֶלָּא וַדַּאי יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד הֲוָה וּפְלַח לַהּ בְּרָצוֹן.

Traduction

Rava said to the Rabbis: If one wishes to support my opinion due to that baraita, you cannot support my opinion, as one can say that perhaps there was an apostate Jew there and he worshipped the idol willingly, and therefore the platforms are forbidden. Rav Ashi says: Do not say that one can say it is a possibility; rather, it is certain that there was an apostate Jew there and he worshipped it willingly.

Rachi non traduit

ודאי ישראל מומר. דא''א בכל העובדין שלא יהא בהן אחד מומר אחרי שרואה את ישראל ידם מטה נוטה לבו לעבודת כוכבים:

חִזְקִיָּה אָמַר, כְּגוֹן שֶׁנִּיסֵּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה יַיִן עַל קַרְנֶיהָ. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הַאי נֶעֱבָד הוּא? הַאי בִּימוֹס בְּעָלְמָא הוּא, וְשַׁרְיֵיהּ!

Traduction

Ḥizkiyya says: The contradiction between the baraitot with regard to an animal that was worshipped can be reconciled differently. The baraita that indicates that one who worships the animal of another renders it forbidden is referring to a case where in idolatrous worship one poured a libation of wine on the horns of an animal belonging to another. Since a sacrificial rite was performed upon the animal itself, it is forbidden. Rav Adda bar Ahava objects to this: Is this a case of an animal that was worshipped? This animal is a mere platform, i.e., it serves merely as an altar, and it is permitted.

Rachi non traduit

חזקיה אמר. לעולם אונס דקתני שאנס בהמת חבירו ואפילו הכי לא תרמינהו אהדדי דהא דתני אסור כגון שניסך לעבודת כוכבים בין קרניה של בהמת חברו דעביד מעשה והא ודאי מיתסרא כדיליף לקמן (עבודה זרה נד ע''ב):

והאי נעבד הואי. בתמיהה. נעבד לא קרי אלא שעשה את הבהמה עצמה עבודת כוכבים:

והאי בימוס בעלמא. שויוה ובעלי חיים לא מיתסרי משום משמשי עבודת כוכבים:

אֶלָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: כְּגוֹן שֶׁנִּיסֵּךְ לָהּ יַיִן בֵּין קַרְנֶיהָ, דַּעֲבַד בַּהּ מַעֲשֶׂה, וְכִי הָא דַּאֲתָא עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבֶהֱמַת חֲבֵירוֹ לֹא אָסְרָה, עָשָׂה בָּהּ מַעֲשֶׂה — אֲסָרָהּ.

Traduction

Rather, Rav Adda bar Ahava says: That baraita is referring to a case where he poured a libation of wine in worship of the animal between its horns. In this case one renders another’s animal forbidden, as he performed a sacrificial rite upon the animal itself. And this is similar to that which Ulla stated, as Ulla came from Eretz Yisrael and said that Rabbi Yoḥanan says: Even though the Sages said that one who bows to the animal of another person does not render it prohibited, if he performed a sacrificial rite upon it he rendered it prohibited.

Rachi non traduit

כגון שניסך לה. שעשה עבודת כוכבים ועשה בה מעשה אבל בהשתחואה או עבודה אחרת דלאו בגופה לא מיתסר דבר שאינו שלו:

אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: פּוּקוּ וֶאֱמַרוּ לֵיהּ לְעוּלָּא, כְּבָר תַּרְגְּמַהּ רַב הוּנָא לִשְׁמַעְתָּיךְ בְּבָבֶל, דְּאָמַר רַב הוּנָא: הָיְתָה בֶּהֱמַת חֲבֵירוֹ רְבוּצָה בִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁחַט בָּהּ סִימָן אֶחָד — אֲסָרָהּ.

Traduction

Rav Naḥman said to the Rabbis: Go out and say to Ulla: This is not a novel concept, as Rav Huna already interpreted the halakha that you stated in Babylonia. This is as Rav Huna says: In a case where the animal of another person was lying down before an object of idol worship, once one cut one of the organs that must be severed in ritual slaughter, i.e., either the windpipe or the gullet [siman], he rendered it prohibited, as he performed a sacrificial rite upon the animal.

Rachi non traduit

סימן אחד. לעבודת כוכבים:

Tossefoth non traduit

היתה בהמת חברו רבוצה לפני עבודת כוכבים. פירש בקונטרס לא מיבעיא הרביצה דהגביהה וקנאה ונעשית שלו ולא נהירא דמדפריך התם (חולין דף מא.) ממנסך למ''ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מאי קא פריך מדאגבהיה לנסך קנייה והויא שלו אלא ודאי אין הגבהתו מועלת רק להתחייב באונסין לכך נראה לפרש דרבוצה נקט לרבותא אע''פ שלא הרביצה ולא עשה בה מעשה גדול אסרה במעשה זוטא וסימן א' לאו דוקא דה''ה כל דהו שהרי סימן אחד בבהמה אינו גמר דבר ומייתי כבר תרגמה אע''ג דרב הונא מיירי לאסרה להדיוט ונעבד שלו אסור מיירי בלאסרה לגבוה דכי היכי דמעשה בגופו כגון שחיטה מהני לאסרה להדיוט ה''ה נמי דמעשיו דידיה כגון ניסך לה בין קרניה מהני לאסרה לגבוה:

מְנָא לַן דַּאֲסָרָהּ? אִילֵּימָא מִכֹּהֲנִים, וְדִלְמָא שָׁאנֵי כֹּהֲנִים דִּבְנֵי דֵעָה נִינְהוּ!

Traduction

The Gemara asks: From where do we derive that he rendered it prohibited? If we say that it is derived from the halakha that priests who engaged in idol worship are disqualified from serving in the Temple, even if they did so under duress, perhaps the case of priests is different, as they possess awareness and are responsible for their actions.

Rachi non traduit

אי נימא מכהנים. שאנסום מלכי ישראל לעשות כומרים לעבודת כוכבים וכתיב ולא יגשו אלי (עוד) לכהן לי (יחזקאל מ''ד:י''ג):

דבני דעה נינהו. וקנסא הוא:

Tossefoth non traduit

אילימא מכהנים. שעשו מעשה ונאסרו אע''פ שאין זו ראיה גמורה דשמא עשו מעשה בשלהם מכל מקום הכי קאמר אפילו היו דומים לזה ולא עשו מעשה רק בשל אחרים לא ראיה היא כדדחי משום דבני דעה נינהו:

וְאֶלָּא מֵאַבְנֵי מִזְבֵּחַ, וְדִלְמָא כִּדְרַב פָּפָּא?

Traduction

But rather, perhaps it is derived from the stones of the altar that were rendered forbidden by the Greeks, even though the stones were not theirs. The Gemara rejects this suggestion: But perhaps the reason the stones of the altar were prohibited is different, as explained by the statement of Rav Pappa (52b), that when the Greeks entered the Temple it was defiled and became theirs. One therefore cannot derive from that case that one can render the property of another person forbidden.

Rachi non traduit

מאבני מזבח. שגנזום מלכי בית חשמונאי משום דשיקצום מלכי יון לעבודת כוכבים ואע''ג דהקדש הוו ולא יכול העובד כוכבים לאסרן אפ''ה כיון דעבוד מעשה אסרינהו רבנן:

דלמא כר''פ. דאמר קרא אשכחו ודרוש שיצאו לחולין וקנאום העובדי כוכבים ויכלו לאסרן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source